הפרעות חרדה נמנות עם המצבים הנפשיים הנפוצים והמשפיעים ביותר על ילדים ומתבגרים. הפרעות אלה גורמות לקשיים משמעותיים בתפקוד בבית הספר, בתפקוד החברתי ובדימוי העצמי. בין הפרעות החרדה הנפוצות ביותר בקרב ילדים ומתבגרים ניתן למנות:

חרדת נטישה/ חרדת פרידה – תחושה של אי נוחות ושל חשש אצל ילד, המרגיש מאוים מפרידה מדמות קרובה. חרדת הנטישה כהפרעה מופיעה בד"כ אחרי גיל שלוש. יתכנו בה תסמינים כמו כאבי ראש, בחילות והקאות, דפיקות לב וסחרחורות. בחלק מן המקרים מתפתחים סימני דיכאון או אפתיה כתגובה לפרידה, העומדת להתרחש. ילדים, הסובלים מהפרעה זו, מסרבים ללכת לגן או לבית הספר כדי לשמור על קרבה לדמות הקרובה אותה הם פוחדים לאבד. הם מפחדים ללכת לישון, כשאינם צמודים לאותה דמות. רבים מהם סובלים מסיוטים, המערערים את שנתם. האבחנה מתייחסת לילדים ולנוער עד גיל 18. האבחנה מתייחסת למצב הנמשך מעבר לארבעה שבועות.

הפרעת חרדה מוכללת – מצב של חרדה ושל דאגה קיצוניות בלתי נשלטות מפני סוגים שונים של מצבים, אירועים או פעילויות, הנחוות רוב הימים ולאורך שישה חודשים לפחות. החרדה עלולה להיות קשורה למצב הכלכלי של המשפחה, לחברויות, למטלות בית הספר, לביצועים בספורט, לבריאות של הילד ומשפחתו, לאסונות טבע וכן לאירועים שוליים ויומיומיים. תחושת החרדה מלווה בתופעות כמו מתח שרירים, דופק מואץ, קשיי נשימה, הזעת יתר, מחושים במערכת העיכול, אי שקט, עצבנות וקשיי שינה.

פוביות ספציפיות – פחדי ילדות הופכים לפוביות ספציפיות כשהם מתחילים להיות עקביים ומוגזמים, כשהם מובילים לעוררות פיזיולוגית בעלת עוצמה שאינה תואמת את התגובה המצופה לפחד, כשהם יוצרים מצוקה מתמשכת ומגוון של הימנעויות בעקבות הפחד וכשהם נמשכים שישה חודשים או יותר. הפוביות מחולקות לתת סוגים אלה: פוביית בעלי חיים (עכבישים, חרקים וכו'), פוביה מתופעות טבע (סופות גבהים וכו'), פוביה מדם או פציעה (חשיפה לדם, קבלת זריקה) ופוביה הקשורה למצב שהאדם נקלע אליו (טיסה, שהייה במקומות סגורים וכו').

חרדה חברתית – הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בחשש מפני האפשרות להיות מובך בפומבי. רוב המצבים מעוררי החרדה הם בבית הספר או בגן הילדים. ילדים ומתבגרים בעלי ההפרעה מדווחים כי אחת הסיטואציות, המאיימות ביותר בעבורם, היא הצורך לשוחח עם בני גילם. דוגמאות שכיחות נוספות למצבים מעוררי חרדה הן החשש לקרוא בקול בכיתה, לכתוב על הלוח, להשתתף במשחק ספורט וכד'. החשש הנפוץ של הילדים הוא שהם ישגו, יגמגמו, או יסמיקו ויעוררו את לעגם של החברים. בשל חשש זה נוטים הילדים להימנע מהמצבים שצוינו. משך ההפרעה הנדרש לאבחון הוא לפחות חצי שנה.

הטיפול במרכז CBT – קליניקת מומחים בהפרעות החרדה בילדים כולל את המרכיבים הבאים:

מרכיב פסיכו – חינוכי – נועד ללמד את הילד ואת הוריו את מאפייני הפרעת החרדה ואופן הטיפול בה.

מרכיב קוגניטיבי –נועד ללמד לזהות מחשבות שליליות, ציפיות, הטיות חשיבתיות ולאתגר את הילד על ידי "דיבור  עצמי" חיובי, מעודד ומציאותי יותר. מרכיב זה כולל גם לימוד טכניקות של פתרון בעיות. הילד לומדים דרכים "להתווכח" עם המחשבות השליליות ולבדוק אופציות נוספות מעבר לציפיותיו השליליות.

מרכיב גופני –נועד ללמד לזהות את הסימנים הגופניים של חרדה, כמו דופק מואץ, הזעה וכאבי בטן ולהרגיע אותם בעזרת הרפיה, נשימה סרעפתית וביו פידבק.

מרכיב התנהגותי –נועד לחשוף בהדרגה, בהנחיה ובשיתוף פעולה אל אותו הפחד ממנו הילד נמנע. מרכיב זה מלווה גם בבניית תוכנית חיזוקים וחיזוק עצמי על ניסיונות ההתמודדות של הילד.

הדרכת הורים – נועד ללמד את התפקיד של ההורים בשימור החרדה כמו במקרים של נטייה לגוננות יתר או ביקורתיות ולימוד של סגנון מעודד ותומך.

מניעת הישנות – נועד ללמד איך לזהות ולנהל את הסימפטומים החרדתים במידה ויופיעו בעתיד.

חשוב לציין שהטיפול עצמו גמיש והשימוש במרכיביו השונים מותאם לגיל הילד, סוג ההפרעה, רמת החומרה וסגנון ההורות.